.png?232299890)
324 – 634
בתקופה הביזאנטית נתקדשה נצרת בעבור העולם הנוצרי והוקמה בה לראשונה כנסייה, היא כנסיית הבשורה הביזאנטית, ששרידים ממנה נמצאים עד היום בכנסיית הבשורה המודרנית. הכפר המשיך לשמור על צביון יהודי ותושביו אף נהנו מזרימת עולי הרגל הנוצרים. הם אמנם הסבירו פנים לעולי הרגל והדריכו אותם באתרים השונים, דוגמת בית-הכנסת בו התפלל ישוע, אך נשארו עוינים לנצרות וסירבו להקמת כנסייה במקום, עד אשר לא הייתה בידם ברירה. לקראת סופה של תקופה זו בא הקץ על היישוב היהודי במקום.
רקע לתקופה הביזנטית
החל מסוף המאה השלישית נקלעה האימפריה הרומית לקשיים, בין היתר בשל פלישות הברברים לאימפריה. הקיסר האחרון דיוקלטיאנוס הבין שהקיסר איבד את יכולתו לשלוט על כל שטחי האימפריה והוא חילק אותה לשניים: מערב ומזרח. את האימפריה המזרחית ירש קונסטנטינוס. האחרון העביר את מקום מושבו מרומא לביזנטיון (איסטנבול של היום), שבהמשך נקראה על שמו של הקיסר – קונסטנטינופוליס. בעוד המערב הלך ושקע חלקה המזרחי של האימפריה הרומית, ביזנטיון, המשיך לשגשג ושימר את המסורות השלטוניות של העבר. בשנת 324 הפך הקיסר הרומי קונסטנטינוס את הדת הנוצרית לדת הרשמית באימפריה ומאותה תקופה התפשטה הנצרות במהירות ביבשת אירופה. כך גם צמחה הנצרות המזרחית, האורתודוכסית, להבדיל מזו הקתולית הכפופה לאפיפיור שיושב ברומא..
נצרת הופכת לעיר קדושה לנצרות ומוקמת כנסיית הבשורה הביזנטית
הארץ נכללה בשטחי האימפריה הביזנטית. אמו של קונסטנטינוס, הלנה, שהייתה מאמינה הדוקה ערכה מספר מסעות לאזור וזיהתה וקידשה כמה מהאתרים החשובים לנצרות עד עצם היום הזה, דוגמת כנסיית הקבר בירושלים. בתקופה זו הפכה גם נצרת מקום קדוש למאמינים הנוצרים. בשנת 356 העניק קונסטנטינוס רשות ליוסף המומר מטבריה להקים כנסיות בגליל אך בנצרת הוא נתקל בהתנגדות עזה של הקהילה היהודית שחיה במקום והדבר לא עלה בידו. היהודים התייחסו בעוינות רבה לנצרות וסירבו להעניק לה דריסת רגל ביישוביהם. הכנסייה הראשונה בנצרת הוקמה בשנת 427 לספירה בעזרת הדיאקון (בעל משרה בכנסייה הנוצרית) של ירושלים, קונון, כפי שניתן ללמוד מהכתובת "קונון", שנשתמרה עד היום על רצפת הפסיפס בכנסייה בסמוך למערה הקדושה. שרידים נוספים מכנסיית הבשורה הביזנטית נשתמרו וניתן לראותם בכנסייה המודרנית.
מעדויותיהם של עולי רגל נוצרים עולה כי גם בסוף המאה השישית התקיים בנצרת יישוב יהודי מבוסס. על אף יחסם לדת הנוצרית, קיבלו יהודי נצרת את הצליינים ואף הדריכו אותם באתרים השונים בכפר, דוגמת בית-הכנסת בו התפלל ישוע.
סופה של נצרת כיישוב יהודי
בשנת 614 פלשו הפרסים לארץ ומצאו ביהודים בני-ברית נאמנים כנגד הנוצרים. יהודי טבריה, הרי הגליל ונצרת סייעו לפרסים במלחמתם נגד השלטון הביזנטי ואף נטלו חלק בהרס הכנסיות. היה זה אחד ממסעות הטבח החמורים שבוצעו נגד האוכלוסייה הנוצרית בארץ. כחמש-עשרה שנים לאחר מכן התהפך הגלגל והביזנטים שבו וכבשו את הארץ. הנוצרים נקמו ביהודי נצרת והגליל וכנראה שבשנת 630 חרב היישוב היהודי בנצרת וכל תושביו נטבחו או ברחו.